<h1>סמ"ק מצוריך סימן ק"צ</h1>
<h2>דף לא.</h2>
קטנה שאין לה אב קרוביה משיאין אותה והוי אשת איש דרבנןא) רק שיוצאה במיאון. ועד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות, גדלה שעה אחת בשערות שוב אינה יכולה למאן, ואם הגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימניםב), ואם השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה מיאון, וכן אם אינה יודעת לשמור קידושיה. והמיאון בפני שלשהג). ואם מיאנה הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביוד), וממאנת ביבם צ"ע בס"ג (עשין נ')ה), אך היא אסורה לאביוו), ואם נתן לה גט אע"פ שהיא קטנה הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביוז). ולעולם ירחיק אדם עצמו מן המיאונין, והממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים וקטנה היוצאת בגט צריכה להמתין ג' חדשים. עמדה ונתקדשה לאחר הן הן מיאוניהח). ובית דין כותבין לה בקוצר בפנינו מאנה פלונית [בת פלוני] בפלוני בעלה, ולא יאריך יותר פן יחשב כגטט). א)0ובעלה זכאי במציאתה רחמנא אפקרוה לגביה והפקר בית דין הפקר, וזכאי במעשי ידיה והפרת נדריה ויורשה ומטמא לה אם הוא כהן ואע"ג דנשואין שלה מדרבנן כיון דהוא ירית לה הויא ליה כמת מצוה, זה הכלל הרי היא כאשתו לכל דבר, עכ"ל בפרק בית שמאי ביבמות (דף קי"ח). ב)0ולא תמאן אע"פ שלא בא עליה משנעשית גדולה שהיא בת י"ב שנים ויום אחד אינה ממאנת וצריכה גט מדברי סופרים, עכ"ל ס"ג (מ"ע סי' נ'). ג)0תנן (יבמות דף כ"ה) מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה, פ"ה (דף ק"א ד"ה דתנן) וליכא משום הסר ממך עקשות פה, מפני שהוא בית דין, כלומר לא יחיד היה שם דנאמר בשבילו נתכוין שהרי בית דין היה שם, עכ"ל ס"ג, בפרק בית שמאי ביבמות. ד)0ולא פסלה מן הכהונה, עכ"ל בפרק בית שמאי (דף ק"ח). ה)0וממאנת אפילו לזיקתו ונפקא בלא חליצה כעולא בפרק בית שמאי (דף ק"ז) עכ"ל. ו)0לפי שמשעת נפילת ליבום היתה [נראית] כלתו, מיאנה בבעלה מותרת לאביו דהיינו במפותת בנו, עכ"ל ס"ג (שם). ז)0ופסלה מן הכהונה נתן לה גט והחזירה ומאנה בו ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה מותרת לחזור לו, מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה או מיאנה בשני אסור לחזור לו ואפילו לאחיו כדאיתא בפרק בית שמאי (שם), זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו, פ"ה אפילו פעמים הרבה נתגרשה והחזירה ומיאנה אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו, מיאון אחר גט מותרת לחזור לו דמיאון דידיה מבטל גט דידיה, אבל מיאון דחבריה לא מבטל גט דידיה, עכ"ל פרק בית שמאי ביבמות (שם). ממאנת הקטנה בין מן האירוסין בין מן הנישואין בין בפני בעלה בין שלא בפני בעלה בין בבית דין בין שלא בבית דין, קטנה שהשיאה אביה ונתארמלה או נתגרשה כשהיא קטנה לזו קורא בה יתומה בחיי האב לפי שאין לאביה רשות בה ואם אחרי כן נשאת לאחר כשהיא קטנה בחיי האב הרי זו ממאנת. החרשת אע"פ שנישואיה מדברי סופרים כנשואי קטנה לא תקינו לה שתמאן כדי שלא ימנעו מלנשאה, עכ"ל סמ"ג (שם). אמר שמואל (דף י"ב) מיאנה בזה פירוש ביבם מותרת לזה, פ"ה אבל לדידיה ליבם שמאנה בו אסורה דמיאון עקר ליה לזיקה וקיימא עליה באשת אח ואם תאמר מיאון נשואי קמאי עקר והרי היא נכרית אצלו גזירה דרבנן היא הואיל ולא מיאנה בראשון ומכח נישואין נפלה להתיבם נראית כאשת אח. וכן אמר ר' יוחנן (שם ק"ז) מיאנה בזה מותרת לאחיו, ולרב מיאנה בזה אסורה לזה מידי דהוה אבעלת גט, והילכתא כוותיה דשמואל דקאי רבי יוחנן כוותיה, עכ"ל ר"א. ח)0דהלכה כר' יהודה בן בתירה דאמר אפילו בנישואין דקמא דהוה נשואה מעיקרא לראשון יוצאה במיאון קל כי האי וכל שכן נתקדשה לבד לראשון, עכ"ל בפרק בית שמאי ביבמות (דף ק"ח). ט)0פירוש פן אתי לאחלופי בגט שיכתוב סופר בור האריכות כגט, עכ"ל (שם דף ק"ז).
